כמעט בכל מפגש הדרכה עם נהגים נשמעת הטענה כי הנהגים אינם מקפידים לאותת כראוי. צריך לדעת כי בכביש ובדרך פועלים הרבה שותפים ועל כל אחד לדעת את כוונותיהם של האחרים ולקיים איתם תקשורת. בכביש אחת הדרכים היעילות לשם כך היא איתות.
אחד הגורמים השכיחים לתאונות קשות וקטלניות היא סטייה מנתיב לנתיב. איתות במועד, המתריע על כוונת הנהג לסטות ממסלולו, עשוי למנוע חלק מתאונות קשות אלה. אורות האיתות ברכב הם המסמנים כוונה לשינוי בכיוון תנועת הרכב, ומשמשים הודעה לנהגים אחרים על כוונה לעבור לנתיב אחר. אין לעבור נתיב או לסטות ממנו ללא איתות ברור על כך. חשוב להתחיל איתות בזמן, לפני הפנייה או הסטייה, כדי לא להפתיע. לאחר סיום הפעולה יש להפסיק את האיתות.
מתי יש צורך לאותת ?
- לפני התחלת הנסיעה.
- לפני סטייה או מעבר מנתיב לנתיב אחר.
- לפני עקיפה ולפני סיומה.
- לקראת פניה ימינה או שמאלה, גם אם הנתיב מיועד לפניה בלבד.
אמצעי איתות נוספים, במצבים אחרים הם:
- הצופר – בדרך עירונית מותר להשתמש בו רק למניעת סכנה.
- אור בלם – מתריע מאחור על האטה או עצירה.
- אור נסיעה לאחור (רוורס) – פועל כאשר משולב הילוך אחורי.
- הבהוב באורות הדרך (אורות גבוהים) – מסמן כוונה לעקוף את הרכב שלפנים.
חשוב לזכור:
שימוש לא נכון או מוגזם באיתות עלול להיות מסוכן. איתות באורות גבוהים עלול
לסנוור את הנהג שלפניך.
אי הפסקת איתות בתום פעולה או התחלת איתות זמן רב לפני ביצועה, עלולים לגרום
לבלבול אצל הנהגים שמסביב.
שימוש מיותר וממושך בצופר הוא מטרד לציבור ועברה על החוק.
נקפיד לאותת בזמנים ובמקומות הנכונים. נהיה ערניים ונעקוב בערנות אחרי האיתותים של כלי הרכב שמסביבנו כולל אופניים ואופנועים.