השקעה קצרה לטווח ארוך \ שמעון משיח
שעת הצהריים המוקדמת, לא מנעה מגד להכין את העבודה במדעים.
מחר הוא כבר צריך להגיש את העבודה למורה. ואם לא יגיש את העבודה בזמן המורה לא ירשום
לו ציון בתעודה.
"גדי אורי בדלת " אמרה אמו של גדי . " בסדר " אמר גדי וניגש לדלת.
"מה קורה אורי?" שאל גד "שלום אורי יש לי פנצ'ר באופנים ואני צריך לקחת את אחותי ב 16:00 אתה יכול לעזור לי"?
גד חשב:" מצד אחד מסכן אורי, אבל מצד שני אני צריך לעשות את העבודה. אני לא יכול לעשות אותה בערב, כי בערב אני משחק כדורגל. אבל אז נזכר בפסוק שהרב צחי לימד אותם בשיעור .
"כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזוב עמו". "כן, בשמחה אורי" החליט גד לענות
חצי שעה עזר גד לאורי, ואחר כך חזר הביתה והמשיך בעבודה, ולא הלך לשחק.
למחרת בבוקר גד כמו בכל יום נסע באופניו לבית הספר. בדרך פגש את אורי .
"בוקר טוב אורי. האם הספקת לקחת את אחותך מהגן? "
"כן! ממש תודה. עזרת לי מאוד"
"אורי רוצה תחרות?" שאל גד
"חבל אין לך סיכוי" השיב אורי בלגלוג.
"את זה עוד נראה" ענה גד.
גד ואורי נסעו במהירות. גד עקף את אורי, וכשנוצר פער גדול בניהם, התחיל גד לזלזל וליסוע בלי לאחוז בכידון.
לפתע איבד גד שליטה ונתקע בעמוד בחוזקה.
אורי עצר וקרא " גד" גד". גד הרים את הראש חצי מעולף ראשו היה מלא בדם . אורי נבהל מאוד. אך לאחר כמה רגעים התעשט ועצר מכונית .
"תזמין אמבולנס מהר מהר" זעק אורי.
האיש שהתברר לאחר מכן כ"מאור" שאל את אורי:
"אתה אחיו? אתה קשור אליו ?"
"אני לא אח שלו, אבל אני יודע איפה אחיו " השיב אורי בלחץ
אורי קרא לאחיו. גד פונה לבית החולים ושהה שם למעלה משבוע גם לאחר השבוע עדיין היה לו צלקת גדולה בפנים .
כעבור כמה ימים אחרי השחרור, אורי בא לבקר את גד ולקיים מצות ביקור חולים .
"ברוך רופא חולים גד" אמר אורי.
"תודה אורי שבאת לבקר אותי" השיב גד
"מה עם הראש " התעניין אורי?
"בסדר. אבל עדין קצת כואב. אתה יודע כשאני חושב על זה אם לא הייתי מתקן לך את האופנים, הייתי נוסע לבד, ולא היה מי שיעזור לי …אני תמיד נוסע לבד בלי ידיים . הייתי יכול להמשיך לאבד דם ואולי חס וחלילה למות. אני רואה שהיה שווה להשקיע חצי שעה בתיקון האופנים, כדי להציל חיים שלמים ועוד שלי".