למחרת בבוקר גד כמו בכל יום נסע באופניו לבית הספר. בדרך פגש את אורי .

"בוקר טוב אורי. האם הספקת לקחת את אחותך מהגן? "

"כן! ממש תודה. עזרת לי מאוד"   

"אורי רוצה תחרות?" שאל גד

 "חבל אין לך סיכוי" השיב אורי בלגלוג.

"את זה עוד נראה" ענה גד.

גד ואורי נסעו במהירות. גד עקף את אורי, וכשנוצר פער גדול בניהם, התחיל  גד לזלזל וליסוע בלי לאחוז בכידון.

לפתע איבד גד שליטה ונתקע בעמוד בחוזקה.

  אורי עצר וקרא " גד"  גד".     גד הרים את הראש חצי מעולף ראשו היה  מלא בדם .  אורי נבהל מאוד. אך לאחר כמה רגעים התעשט  ועצר מכונית .  

 "תזמין אמבולנס מהר מהר" זעק אורי.

האיש שהתברר לאחר מכן כ"מאור" שאל את אורי:

"אתה אחיו? אתה קשור אליו ?"

"אני לא אח שלו, אבל אני יודע איפה אחיו " השיב אורי בלחץ

אורי  קרא לאחיו. גד פונה לבית החולים ושהה שם למעלה משבוע גם לאחר השבוע  עדיין היה לו צלקת גדולה בפנים .

כעבור כמה ימים אחרי השחרור, אורי בא לבקר את גד ולקיים מצות ביקור חולים .

"ברוך רופא חולים גד" אמר אורי.

"תודה אורי שבאת לבקר אותי" השיב גד

"מה עם הראש " התעניין אורי?

"בסדר.  אבל עדין קצת כואב. אתה יודע כשאני חושב על זה אם לא הייתי מתקן לך את האופנים, הייתי נוסע לבד, ולא היה מי שיעזור לי …אני תמיד נוסע לבד בלי ידיים  . הייתי יכול להמשיך לאבד דם ואולי חס וחלילה למות.  אני רואה שהיה שווה להשקיע חצי שעה בתיקון האופנים, כדי להציל חיים שלמים ועוד שלי".