קרן אביה בשיתוף עם עיר דוד ומועצת בתי העלמין של ירושלים, מארגנת מידי שנה ליל לימוד ענק, תפילה, שירה וריקודים בהושענא רבה, במלון שבע הקשתות שבהר הזיתים. למקום מגיעים שוחרי תורה מכל הארץ שנהנים מהרצאות מפי טובי הרבנים והמרצים לאורך כל הלילה. המטרה היא להביא אלפי אורחים ואורחות ללמוד, להתפלל ולסייר בהר הזיתים. עם עלות השחר מתקיימת תפילה ברוב עם והדר במצפה רחבעם שצופה על הר הבית בליווי מוזיקלי ששיאה בהקפות מרשימות של הושענות סביב הר הזיתים ממש כפי שהיה נהוג בתקופת הגאונים
בכל שנה אני מתרגש מחדש מהמחזה המדהים של קהל רציני, יקר, מגוון וענקי, גברים, נשים וגם נוער, מקשיבים רב קשב כל הלילה, שומרים על ערנות מרשימה ועל מעורבות פעילה אפילו בשעות הקטנות של הלילה, נהנים לשתות בצימאון משמונה עשר (!) שיעורים מרתקים בנושאים שונים ומגוונים. וגם סרט ראינו, של מרכז קטיף, על עולם התורה שפרח בגוש קטיף ונגדע באכזריות כאילו אנו חיים בגלות זרה.
השנה הקדשנו את ליל הלימוד לקדושי גוש קטיף הטמונים בהר הזיתים ולבחורה המדהימה רנה שנרב הי"ד, שחירפו נפשם על חיי התורה והתקומה בארץ ישראל בימים של גאולה, שחלקם לצערנו מתכסים בהסתר פנים.
לקראת שעות הזריחה הצטרפו אלינו עוד מאות רבות של עולות לרגל ועולים לרגל מכל הארץ, ובהם מגורשים רבים מגוש קטיף ומצפון השומרון, ויחד ירדנו לתפילה ולהקפות הושענא רבה במצפה רחבעם, מול הר הבית.
כאלף וחמש מאות מתפללים הקיפו את פסגת הר הזיתים בתפילה ובניגון, בגיל ובדמע, ולרגע היה נדמה לי שאנו בתקופת הגאונים, עוסקים בחזרות מעשיות לקראת העלייה לרגל המתחדשת להר הבית ההולך ונבנה לנגד עינינו הבורקות משמחה. במהלך התפילה התבררו לי רבים מהשיעורים ששמענו בלילה, שעסקו במהות הערבות וההושענות, המביעות ענווה ונכונות לכל תפקיד ולכל שליחות למען כלל ישראל. הגענו הביתה בריחוף בלתי נשלט… נפרדנו מהסוכה ונכנסנו לשמחת תורה באווירה של כוחות רעננים ואתגרים חדשים.
במהלך היום קיבלנו משובים רבים וטובים: כולם היו בדעה אחת שהלימוד בלילה המיוחד הזה בהר הזיתים משתבח משנה לשנה.
בשמחת תורה זכיתי להשתתף בתפילה מיוחדת בבית כנסת 'אחדות ישראל' של לוחמי המחתרות, הידוע גם כבית הכנסת של ר' אריה לוין, בשכונת מחנה יהודה.
זו הייתה חוויה בלתי רגילה, והיא שווה התייחסות מיוחדת, אבל בקצרה אספר ששיא הריקודים היה כשירדנו עם ספרי התורה לרחוב יפו, ושם הצטרפו לריקודים תיירים ותושבים ללא כיפות, והתרגשו עד דמעות. מהמרפסות זרקו עלינו סוכריות; השירה והריקודים מילאו בקדושה את רחובה של עיר. ההקפות נמשכו שעות רבות וכמעט לא נשאר זמן להחליף כוחות להקפות שניות, אבל כידוע, כשמרחפים מצליחים לעשות דברים שהם מעל הכוחות הפיזיים: יצאנו להקפות שניות במשנה מרץ בבית הרב קוק (הראי"ה הוא שייסד את המנהג של הקפות שניות), ומשם המשכנו להר המור לשארית הלילה. עשרות אלפים גדשו את הישיבות ואת רחובות ירושלים בשירה ובריקודים של דיבוק חברים והתעלות רוחנית, ונתנו לי תחושה חזקה שזו הולכת להיות בע"ה שנה נפלאה. שנה שמחה מאוד, שנה גשומה, שנה פורייה, שנה של נתינה. שנה גדושה בחדוות עשייה מועילה וברוכה.
